מנהלי בתי ספר ומנהלניות מכירים את ה"שפגט" התקציבי הזה מצוין : מצד אחד, חברת הביטוח והרשות המקומית דורשות תשלום עבור 100% ממצבת התלמידים בבית הספר בגין ביטוח תאונות אישיות. מצד שני, במציאות ? אחוזי הגבייה מההורים כמעט אף פעם לא מגיעים ל-100%.
תמיד יש משפחות שחוות קושי כלכלי אמיתי, ולצדן הורים סרבנים שפשוט מתעלמים מהתזכורות של המנהלנית.
אז מה קורה כשהרשות המקומית דורשת מבית הספר את מלוא סכום הביטוח, אבל בקופה יש חוסר ? מאיפה מביאים את הכסף ?
הנה 3 כללי ברזל של אדוקונומיקס כדי לא ליפול במלכודת :
- אסור "לערבב" כספים : אסור בשום אופן לקחת יתרות מסעיף טיולים של שכבה אחת כדי לכסות חוב ביטוח של תלמיד משכבה אחרת. זהו ליקוי חמור בניהול הכספי.
- מנגנון המלגות : עבור משפחות מעוטות יכולת, השתמשו באופן ממוקד בתקציב המלגות הרשמי (של המשרד) כדי "לשלם" עבורן את האגרה.
- העבירו את האחריות לרשות : חוק לימוד חובה מטיל את חובת הביטוח על הרשות המקומית, לא על המנהל באופן אישי. אם יש הורים סרבנים (ולא חסרי אמצעים), תפקיד בית הספר הוא להעביר את רשימת החובות לרשות – שהיא זו שמחזיקה במנגנוני הגבייה החוקיים.
מנהלים, אל תתנו לרשות לקזז לכם אוטומטית את גירעונות הגבייה של הביטוח מהתקציבים הפדגוגיים של הילדים !
מצורף כאן נוסח דף מידע דוגמא מוכן להורדה המסביר על ביטוח תלמידים. מומלץ לעצב אותו על דף לוגו רשמי של בית הספר כמו גם ניתן לשינוי ולשלוח אותו להורים במייל, בוואטסאפ היישובי, או כנספח לדרישת תשלומי ההורים בתחילת השנה.
איך הרשות המקומית שלכם מתנהלת מולכם בנושא חובות הביטוח ? סופגת או מקזזת ? דברו איתי בתגובות 👇